תוכנית המתאר הארצית התקפה לפסולת נכתבה בשנות השבעים ואושרה בשנת 1989. עד אז טופלה הפסולת בישראל באופן בלתי מקצועי תוך גרימת מפגעים סביבתיים ובריאותיים וניצול לא יעיל של הקרקע. התוכנית שאושרה בשנת 1989 קבעה הליך תכנוני להקמת אתרי פסולת, סטנדרטים גבוהים להקמת תשתיות טיפול בפסולת וסייעה בסגירת אתרים שלא עמדו בסטנדרטים אלו. עיקר הפעילות בתחום בשנות ה-90 התמקדה בסגירת אתרי הטמנה בלתי מוסדרים ובהקמה של אתרי הטמנה גדולים ומרכזיים שהחליפו את האתרים שנסגרו.

ביום 3.7.07 הורתה המועצה הארצית לתכנון ובניה על הכנת תכנית המתאר הארצית למיגון ולפיתוח המרחב התת-קרקעי. בהוראתה, נוסחו מטרות התכנית כדלהלן:

1.       לשפר את מיגון האוכלוסייה והפעילויות החיוניות בכלל שטח מדינת ישראל.

2.       לפתח ולייעל את הניצול ואת השימוש במרחב התת-קרקעי, ברגיעה ובחירום.

3.       להדק את קשרי הגומלין שבין שתי מטרות שלעיל על המשמעויות התכנוניות שלהן בראיה חברתית, כלכלית וסביבתית רחבה.